שלושים שנה אני עובד עם ילדים, חלק גדול מהן בחינוך המיוחד, ועדיין יש לי רגע אחד שלא מתיישן. ילד שלא הוציא מילה בחמישה מפגשים, ופתאום לוחש לכלבה שתשכב. לא לי. לה.
אז לפני שנכנסים לפרטים, שתי אמירות ישרות. כלבנות טיפולית עוזרת להרבה ילדים על הרצף, ואני רואה את זה בשטח כל שבוע. והיא לא מרפאה אוטיזם, ומי שמבטיח לכם את זה, תסגרו את הדף.
למה דווקא כלב
רוב המפגשים הטיפוליים דורשים מהילד בדיוק את מה שהכי קשה לו: לשבת מול אדם, לפענח פנים, להחזיק שיחה. הכלב מוריד את כל השכבה הזאת. הוא לא מבקש קשר עין, לא מפרש שתיקה כהתנגדות, ולא משנה הבעה כשמשהו לא הולך.
במקום זה הוא עובד בערוץ אחר. ריח, מגע, טמפרטורה, קצב נשימה. ילדים שמתקשים לקרוא כוונות של בני אדם קוראים כלב בקלות מפתיעה, כי אצל כלב מה שרואים זה מה שיש. אין אצלו סרקזם, אין רמזים כפולים, אין אחד אומר ושני מתכוון.
מבחינת ויסות חושי זה עוד יתרון. הפרווה, המשקל של ראש שנשען על הברך, הנשימה האיטית. הגוף של הילד מתיישר לפי הקצב של הכלב לפני שהראש בכלל מספיק להתנגד.
החודש הראשון: פחות ממה שחשבתם
הורים מגיעים למפגש הראשון ומצפים שהילד יחבק כלב. לרוב זה לא קורה, ובכוונה. המפגש הראשון הוא היכרות במרחק שהילד קובע. יש ילדים שמתחילים מטר וחצי מהכלבה ולא מתקרבים, ויש כאלה שנשארים בפתח החדר. שניהם בסדר.
מה שקורה בפועל בארבעת המפגשים הראשונים זה בניית שגרה: אותו חדר, אותו סדר פעולות, אותה כלבה. צפי הוא לא פרט טכני פה, הוא חצי מהעבודה. ילד שיודע בדיוק מה הולך לקרות בעשרים הדקות הבאות פנוי להתנסות בדבר אחד חדש, במקום לסרוק את החדר לאיומים.
ואז מגיעה ההזדמנות הראשונה לשליטה. הילד מחליט אם הכלבה מתקרבת או לא. הוא מרים יד, היא עוצרת. בשביל ילד שכל היום מנוהל על ידי מבוגרים, זה לפעמים הדבר הראשון בשבוע שהוא באמת שולט בו.
הילד מרים יד והכלבה עוצרת. בשביל ילד שכל היום מנוהל על ידי מבוגרים, זה לפעמים הדבר הראשון השבוע שהוא באמת שולט בו.
על מה בעצם עובדים
כל ילד מקבל תוכנית משלו, אבל יש כמה צירים שחוזרים כמעט תמיד:
- יוזמה תקשורתית. פקודה לכלב היא תקשורת עם מטרה ותוצאה מיידית. ילדים שלא מדברים משתמשים בסימן, בכרטיסייה או בתנועת יד, והכלבה מגיבה בדיוק אותו דבר.
- ויסות עוצמה. אם צועקים, הכלבה נרתעת. אם מדברים בשקט, היא מתקרבת. המשוב מגיע מהחיה, לא ממבוגר שאומר תנמיך את הקול, וזה הבדל עצום.
- המתנה וסבלנות. להחזיק חטיף ביד ולחכות שהכלבה תתיישב לבד. שלוש שניות שנראות כמו נצח.
- מוטוריקה. הצמדת רצועה, הברשה, מילוי קערה. עבודה עדינה שנעשית מרצון ולא כמשימה.
- מעבר לתפקיד המטפל. זה הלב של שיטת Dog Time שלמדתי בעמותת כלבים בשירות אנשים. הילד מפסיק להיות זה שמטפלים בו והופך לזה שאחראי על מישהו.
המעבר האחרון הוא גם זה שההורים מרגישים ראשון בבית, בדרך כלל בדברים שלא קשורים בכלל לכלבים. פתאום הוא מציע לשים את הצלחת בכיור.
מה סביר לצפות, ומתי
אני נזהר עם הבטחות, אבל לא אתחמק מהשאלה. שינוי קטן בתוך המפגש עצמו נראה בדרך כלל בין המפגש השלישי לחמישי. שינוי שההורים מזהים בבית לוקח בין שלושה לשישה חודשים, ולפעמים יותר.
השינויים הראשונים הם קטנים ולא דרמטיים. ילד שנכנס לחדר בלי להיצמד לקיר. ילדה ששואלת בבוקר אם היום יום שלישי. ילד שמסכים שכלב יעבור לידו ברחוב בלי לקפוא במקום.
אני מתעד כל מפגש, וכל כמה חודשים יושבים יחד ועוברים על הנקודות. אם אחרי תקופה הגונה אני לא רואה תנועה, אני אומר את זה בפנים. עדיף שתשמעו ממני שזה לא הכיוון, מאשר שתמשיכו לשלם עוד שנה.
חשוב גם להגיד: הטיפול הזה לא מחליף קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק או מסגרת חינוכית. הוא יושב לצידם. ילדים שמגיעים אליי במקביל למסגרת טיפולית אחרת מתקדמים מהר יותר, כמעט תמיד.
איפה, מתי וכמה
עובד בבאר שבע ומגיע לאופקים, נתיבות, דימונה, ערד ולשאר יישובי הנגב. יש משפחות שמעדיפות מפגש בבית, כי לילד קשה במקום חדש, ויש כאלה שדווקא רוצות מקום נייטרלי. שתי האפשרויות עובדות.
מפגש נמשך בין ארבעים לחמישים דקות ועולה בין 250 ל-350 שקל, לפי המיקום והאורך. מסלול של עשרה מפגשים מקבל הנחה. מחוץ לבאר שבע יש דמי נסיעה שמסוכמים מראש בכתב, בלי הפתעות בסוף החודש.
כלבנות טיפולית עדיין לא בסל הבריאות. חלק מהביטוחים המשלימים מחזירים חלק מהסכום, אז אני נותן חשבונית מסודרת אחרי כל מפגש כדי שתוכלו להגיש. שווה לבדוק בקופה שלכם לפני שמתחילים.
מוסדות וגנים לחינוך מיוחד עובדים איתי במתכונת אחרת, של סדרה קבוצתית. הפרטים נמצאים בדף הכלבנות הטיפולית, ולמסגרות שמחפשות פעילות קבוצתית רחבה יותר יש גם חוג חיות עם כמה בעלי חיים.
ערן סדק הוא מטפל שיקומי מטעם משרד העבודה והרווחה, מאלף כלבים וכלבן טיפולי בהסמכת עמותת כלבים בשירות אנשים. שלושים שנה בגיל הרך ובחינוך המיוחד, עובד בבאר שבע, בכל הדרום וגם במרכז.
